<h1>רבינו ירוחם נ"ד ח"ג</h1>
<h2>דף יב:</h2>
וצריך לזכות להם. כל המניח בשביל אחרים צריך שיזכה להם בעירובו על ידי אחרים כדאמרינן בעירובין וכשהוא מזכה להם לא יזכה להם על ידי בנו ובתו הקטני' ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנעניים מפני שידן כידו, אבל מזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העבריי' וע"י אשתו. פירוש ואומר תזכה בזה העירו' בשביל פלוני ופלוני או בשביל כל בני העיר. וכתב ר"ת לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא כל שסומך על שולחן אביו נקרא קטן ואפי' הוא גדול ואם אינו סומך על שלחן אביו והוא גדול מזכה על ידו. וכן מוכח במציעה גבי מציאה. ועבדו ושפחתו העברים לא דמו לבניו ובנותיו ואפילו סומכין על שולחנו מזכה על ידן דבשכרן קא אכלי, דדוק' בנו גדו' קאמר רבי יוחנן גבי מציאה דידו כיד אביו וכן לעירוב לפי שרגי' להיות תמיד סמוך על שולחנו, אבל נכרי הסמוך על שלחנו של בעל הבית אין ידו כיד בעל הבית. וכתב הרא"ש דאין מזכה על ידי אשתו דהא דאמרינן בעירובי חצרות דמזכה ע"י אשתו מוקי לה בסוף (נדה) [נדרים] בשיש לה בית באותו חצר דמגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לאחרים, אבל אם אין לה בית באותה חצר לא דיד אשה כבעלה. ובעירובי תבשי' אין אדם צריך לזכות לאשתו ולבני ביתו אלא כשהוא עירב כולן מותרין, וכיון דאינה צריכה לזכו' אין מזכי' על ידה מידי דהוה אעירובי חצרות כשאין לה בית באותה חצר ע"כ. ובתוס' כתבו שיכול לזכות על ידי אשתו. ודי בכזית לכלן כמו שפשוט בעירובין ובכמה דוכתי (ביצה ט"ז ע"ב).
